דוד דדון
מוהל מוסמך מטעם הוועדה הבין
משרדית של הרבנות הראשית
ומשרד הבריאות

נייד: 0528428721

הגאון ר' יצחק זאב (ר' וועלוועל) סולובייצ'יק מבריסק זצ"ל ערך ברית לנכדו, באו לכבודו יקירי ירושלים לשמוח בשמחתו, פנה אחד מהאורחים והסביר לגרי"ז את סיבת בואו, וכי מילתא זוטרתא ר' וועלוועל עורך ברית לנכדו, נענה הגרי"ז בתנועת ביטול ונשא משלו, ידוע הסיפור באותו סנדלר עני שאמר פעם "לו הייתי עתיר נכסים בעל ממון כגביר פלוני  מפורסם, הייתי יותר עשיר ממנו, שכן אז היה לי את כל כספו, ומלבד זה הייתי ממשיך בעבודת הסנדלרות ומרויח את מטבע הקופיקא השבועית שלי", כמו כן, סיים ר' וועלוועל בחיוך, מדובר כאן במצוה גדולה בתורה של ברית מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות, כנגד גדלות עניין זה איזו משמעות יש לכך שזוהי ברית אצל ר' וועלוועל:

הקדוש רבי מרדכי מלעכוויטש היה מוהל מומחה אומן, והיה מהדר מאוד במצוה זו, ומעולם לא דחה לשום אדם שכיבד אותו להיות מוהל, פעם אחת וערב שבת של חנוכה היה, כיבדו אותו להיות מוהל בשני כפרים הרחוקים זה מזה, אחד בצפונה של העיר, ואחד בדרומה, והבטיח לשניהם לבוא, שאלוהו, אולי לא יוכל רבינו להזדרז כל כך, כי היום קצר והמלאכה מרובה, והשיב, בגמרא חולין (טז) אמרו זריזותיה דאברהם קא משמע לן, ואני מפרש הזריזות של אברהם השמיע לנו, רוצה לומר השריש בקרבנו, השכים בבוקר ונזדרז למצוה, והספיק למול את שני הילדים בשני הכפרים, ולבוא בחזרה לביתו כשהוא עייף ויגע מטורח הדרך: (סיפורי צדיקים)

סמוך לעיר לעחאוויץ היה שם אברך אחד מחסידי רבינו אשר מסטאלין זצוק"ל (ומנו"כ בעיר דרוהוביטש) והיה אוכל קעסט אצל חותנו שהיה מהמתנגדים איש אמיד ונכבד, ונולד להאברך בן זכר למז"ט, וחותנו היה עוסק בזה לערוך שמחת הבן זכר בליל שבת קודש כנהוג, אח"כ עסק בענין הברית וחלק הכיבודים, היינו סנדק נתן להרב המו"צ דשם, ויתר הכיבודים נתן וחלק למיודעיו ומכיריו בעלי בתים החשובים, וקודם הברית הגיע רבינו לשם, ויהי כשמוע האברך שהרבי שלו נמצא בעיר הלך תיכף אליו לקבל שלום, וסיפר לו שנולד לו בן זכר למזל טוב, ולמחר יהיה הברית על כן הוא נותן לו את כל הכיבודים, ורבינו היה מוהל מובהק, וכשמוע חותנו שהאברך נתן כל הכיבודים להרבי שלו חרה אפו מאד כי הוא כבר חלק הכיבודים מקודם אך לא דיבר מאומה.

פעם כיבדו את רבינו אשר מסטאלין זצוק"ל (ומנו"כ בדרוהוביטש), בברית מילה, והמתינו עליו בבית המדרש עם התינוק, וניגש אליו אחד ואמר לו, הנה אליהו ממתין על כבוד תורתו, ולא ענה לו, וכשפנה ללכת קרא לו רבינו ואמר אליו, הנה אליהו הוא מלאך ואינו צריך לאכול ולישון, ואינו צריך הכנה, וגם למעות אין לו צורך בהם, אמנם אנו בשר ודם אנחנו, וצריכים לאכול ולישון, וצריכים הכנה וגם למעות אנו צריכים. הערה, אולי רמז רבינו בזה למה דאיתא שסנדקאות הוא סגולה לעשירות, ואפילו לזה צריכים גם כן הכנה לענין הטמון בזה: (פרי ישע אהרן)

יהודי מתושבי גרווד"ץ כיבד את האדמו"ר ר' ישראל מוויזניץ בסנדקאות, וביצאם מבית רבינו, הזמינו אבי הבן שיכנס למרכבה שהמתינה בחוץ, לשאילת רבינו היכן הוא גר, השיב הלז, כאן ברחוב הסמוך, אמר לו אם כן איני נוסע, לברית אנכי משתדל ללכת ברגל, אם המקום מרוחק אין לי ברירה והנני נאלץ לנסוע, ברם אם אתה גר בקרבת המקום אגש רגלי: (קדוש ישראל)

פעם נסעו קבוצה של חסידים לובלינה להסתופף בצל רבם הקדוש החוזה מלובלין זי"ע, והיות ובעיר מגורם גר מסור אחד שהיה מצר להם מאוד, החליטו החסידים יחדיו שבעת שיתנו שלום לרבם יספרו לו את כל הצרות והמסירות אשר עולל להם המסור בכל עת ועונה, ויבקשו ממנו שיברכם שיפטרו מצרה זו, מדיבור למעשה מיד בהגיעם לובלינה הלכו לקבל שלום מרבם וסיפרו לו את גודל יגונם וצערם אשר מעליל עליהם המסור, אמר להם רבם, איני יודע מה אתם רוצים מאתו, רואה אני אותו כאילו עומד  ומקריב קרבן, ופניו מאירים, הסתובבו והלכו להם בפחי נפש מבלי להבין מה קורה עם המסור באמרם, אולי אנחנו טועים בו ובאמת הוא צדיק נסתר.

להורים בירושלים נולד פעם ילד, שכל פעם שהיה צריך לומר איזה דבר שבקדושה לא רצה בשום אופן לאומרו וגם ללמוד לא רצה, למרות שהיה כבר כבן שש שנים וכבר דיבר יפה, בצר לו החליט שאף שאינו נמנה על עדת החסידים מכל מקום ילך לתנות את צרתו לפני מרן מהר"א מבעלזא זי"ע,

עופר ואופירה בן דוד

אנו משפחת  בן-דוד מעניקים המלצה למוהל דוד דדון שמל את בננו.דוד דדון מבצע את עבודתו במסירות ובסבלנות רבה ומשרה אוירה של קדושה.כבר ביום קודם לברית דוד הכין אותנו למעמד תוך...

קראו עוד