להורים בירושלים נולד פעם ילד, שכל פעם שהיה צריך לומר איזה דבר שבקדושה לא רצה בשום אופן לאומרו וגם ללמוד לא רצה, למרות שהיה כבר כבן שש שנים וכבר דיבר יפה, בצר לו החליט שאף שאינו נמנה על עדת החסידים מכל מקום ילך לתנות את צרתו לפני מרן מהר"א מבעלזא זי"ע,
כאשר ראה אבי הילד שמרן זי"ע שואל בשלישית אותה שאלה, אימץ קצת זכרונו, ונזכר שאכן, היות וילד זה נולד בערב שב"ק ממש לפני זמן כניסת השבת, לא היה לו זמן להכין שלום זכר, ולא עשה לו כלל שלום זכר, וביום שישי שאחריו כבר היה הברית, ושוב לא עשה עבורו שלום זכר, וענה זאת למרן זי"ע.
אמר לו מרן זי"ע, אגיד לך מהו הענין של השלום זכר, כאשר נולד ילד אזי מיד בא עמו היצר הרע, כמובא בגמרא משננער לצאת ממעי אמו, והוא מבקש להפריעו ולהסיתו שלא ילמד ולא יתנהג כיהודי ח"ו, ולכן עושים שלום זכר, ובאים חברים קרובים וידידים ומברכים את אבי הילד, שיזכה להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ולגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים, ועל ידי ברכתם של יהודים מתבטל הסטרא אחרא, וכיון שהוא לא עשה שלום זכר לבנו זה, חסרים לו הברכות הללו ולכן אינו רוצה ללמוד ולומר דברי קדושה, אשר על כן העצה היעוצה הוא, שבשבת הבאה יעשה שלום, זכר ויקרא לכל האנשים שרצה לקראם אז, אילו היה עושה אז שלום זכר, ועל ידי שיבואו ויברכו אותו, יתחיל ללמוד ולומר כל דבר שבקדושה: (בעלזער נייעס פרשת תצוה תשס"ג)
