פרטים

כניסות: 3732

במדרש רבה (פ"ח) ולמה תינוק נימול לשמונה ימים שנתן הקב"ה רחמים עליו להמתין לו עד שיהא בו כחו, וכשם וכו' כך רחמיו על הבהמה מניין שנאמר ומיום השמיני והלאה. ויש להבין מה נפקא מינה לבהמה הנשחטת אם עברו עליה ז' ימים או לא, ומה דמיון זה לאדם שיתחזק כחו לסבול כאב המילה וישאר בחיים:
ונראה דהנה לכאורה יש להבין הלוא להדיוט מותרת מיד אם ידוע שכלו לה חודשים, ולמה לא ריחם עליה כנ"ל, וע"כ לומר מפני שמה נפקא מינה לה כנ"ל, אך לגבוה שנתעלתה להיות קרבן לה', כאשר הגיע לה יום השמיני הגיע לה כח ממקום היותר עליון, וכאשר נעשית קרבן לה' התעלתה לשרשה למקום שהיא נשפעת משם, ובכן כאשר הגיע לה יום השמיני והיא נשפעת ממקום יותר עליון, הנה ההתעלות גם כן למקום יותר עליון, וזוהי הרחמנות שעליה, שתהיה לה עליה גבוהה יותר, וזה לא שייך להדיוט, ע"כ איננה מקבלת טובה בהמתנתה עד יום ח':
וממוצא הדברים יש לפרש גם במילה שנאמר שנתן לו רחמים עד שיתחזק כחו נמי כענין הנ"ל שאז נתיישב ביה חילא דהאי עלמא כמ"ש הזוהר הקדוש (ח"ג מ"ג:וצ"א:) ובד"א לזוהר הקדוש (פרשת לך לך) שאז באין בו כל בחינת נפש רוח ונשמה ואז כל מיני הכוחות מקבלין תועלת מן המילה:

(שם משמואל, דברים, פרשת כי תצא, שנת תער"ב)

פרטים

כניסות: 3402

מה שאין אומרים שהכל ברא לכבודו באסיפת ברית מילה כברש"י ריש כתובות, הטעם כי בסעודת שמחת נשואין שהיא שמחה בטבע, שהרי אף זולתנו עושין משתה, ע"ז אנו אומרים שאצלנו חוזר הכל לכבוד ה' יתברך, אך שמחת ברית מילה שאין זה ענין טבעי כלל ולא עוד אלא דאית לי' צערא לינוקא, והסעודה בעצמה בלי אומר ובלי דברים מעידה על עצמה שהיא לכבוד ה' יתברך והלל והודאה לה' יתברך שזיכנו לזה ואין אנו חוששים לצערא דינוקא, ואדרבה שגם זה נוח לנו, כבמדרש (ב"ר פ' מ"ז) באברהם אע"ה הרגיש ונצטער כדי שיכפול הקב"ה שכרו, אין אנו נזקקים להזכיר זה בפה:

(שם משמואל, דברים, תבוא, שנת תרע"ח, לברית מילה של בני שמחה בונם נ"י)