הדפסה
כניסות: 3896

לבישת תפילין בעת המילה

 

שו"ת ציץ אליעזר חלק יד סימן ד

 

אודות המנהג שבעל ברית לובש תפילין בשעת המילה.

 

על דבר המנהג שבעל הברית לובש תפילין בשעת המילה, ועל אודות המעוררין /המערערים/ על כך, נשאלתי על כך כבר כמה פעמים.

 

(א) והנה אמנם כן חזי הוית בספר שו"ת תולדות יעקב חאו"ח סימן א' שקורא תגר על כך, וכותב: הלום נשתרבב המנהג אשר בשבוע הבן הסנדק והמוהלים מניחים תפילין קודם המילה בבית המילה ולכאורה נראה דלאו שפיר עבדי, כי ידוע אשר מילה נקרא אות ותפילין נקראין אות ואם מניח תפילין בעת שבא למול אזי מזלזלין אות המילה, ודומיא שאסור להניח תפילין בשבת ויו"ט משום דשבת ויו"ט נקראים אות וכו' וכותב הלבוש דכל המניח תפילין בהם מזלזל באות שלהם ועבירה גדולה בידו שאינו רוצה לקבל האות שנתן לו הקב"ה ביום זה ובוחר לו אות אחר וכו' וא"כ ה"נ הלא המילה נקראת אות ואם מניח בעת הזאת אזי מזלזל באות ברית וכו', לזאת מסיק להלכה וכותב, דבטוב יותר להיות שב ואל תעשה בלי להניח תפילין בעת שבא למול את התינוק, ואם אין רצונו לבטל מנהגו אזי עכ"פ לא יסיר התפילין מתפלתו עד אחר המילה כדי שלא יהי' ניכר שבשביל המילה הוא מניחם עכת"ד.

 

(ב) אולם אני מתמיה על מחבר הספר הזה, איך מיתחס למנהג הזה כאילו נשתרבב רק בזמנו וכאילו חדשים מקרוב באו, ומכוון נגדם חיצי השגותיו ומיעץ לבטל את המנהג, ואיך לא שת לבו שהמנהג הזה התפשט כבר זה עידן ועידנין, וכבר המגן אברהם באו"ח סי' כ"ה ס"ק כ"ה מביאו בשם הגמ"נ שכתב שביום שיש בו מילה אין לחלוץ התפילין עד אחר המילה, וקבעו בפשטות במגינו.

 

וגם לרבות הש"ך ביו"ד סימן רס"ה ס"ק כ"ד ג"כ מביאו, ומדבריו נלמד גם הסבר לכך, דז"ל: עוד נהגו שלא לחלוץ התפילין עד אחר המילה משום שהתפילין הם אות והמילה ג"כ אות עכ"ל, ושמעינן מדבריו תרתי, דלא רק שאין בדבר זה של נשיאת התפילין בשעת המילה משום זלזול ח"ו באות ברית, אלא אדרבה בא זה ומסייע לזה להעיד ב' עדים על האות והברית שבנינו לבין הקב"ה. ואין ממילא לפי"ז כל הוכחה נגד זה ממה שאסור להניח תפילין בשבת ויו"ט, דשם הא בלא"ה יש לפנינו ב' עדים על האות, ואשר כתוב בהם אות, דהיינו השבת עם המילה שבבשרנו, אבל כאן אדרבה בשעת ביצוע הברית ברך הנימול כדי להמחיש העדאת ב' העדים יחדו רוצים להעמיד לאות זה גם האות השני הוא התפילין. ולכן קבעו המנהג הזה שלא לחלוץ התפילין עד אחר המילה. וכפי הנראה מדברי המג"א וביותר מדברי הש"ך, שבהיות שעשו את המילה קודם עלינו לשבח [ככתוב בש"ך שם] לכן היה המנהג שכל המתפללין לא חלצו התפילין עד אחר המילה, ולא רק המוהל והסנדק ובעל הברית. [וכדברי הש"ך כתוב גם בס' בית לחם יהודה של יו"ד סימן רס"ה ס"ק י"ב, ומעיד ע"ז בסתמא שכך המנהג ע"ש].

 

(ג) וראה זה דגם עצם הטרוניא על המנהג ג"כ כבר היה לעולמים, וכן פירוקו וישובו של המנהג בצידו, וכבודו בגדולים ה"ה הגאון החיד"א ז"ל בספרו מראית העין בליקוטים שבסוה"ס סימן מ'. הוא נשאל שם בזה"ל: יש מקומות שהמילה נעשית בבית הכנסת אחר תפלה והמוהל והסנדק נשארים בטלית ותפלין עד לאחר המילה, ועתה נדפס ס' יד נאמן ערער על המנהג דלא אריך לעשות מילה והוא לבוש תפילין. ותהי ע"ז תשובת החיד"א ז"ל בכזאת: חזי הוית בספר הנ"ז יד נאמן בדף ל"ד אשר מילא את ידו והרעיש הרעשה גדולה שאבי הבן המוהל מילת בנו מזלזל במילה אם יש לו תפילין והביא מדין דאסור בשבת ויו"ט ללבוש תפילין והביא דברי הרב הלבוש ז"ל שהאריך בטעם הדבר. ותמיהני עליו, דמה דמות יערוך בשבת ותפילין דשניהם באדם עצמו והוא עצמו שומר שבת אות לטובה ומה לו הוא עצמו לאות תפילין, אבל הכא הוא לובש תפילין, ולבנו עושה אות המילה, ואין הנדון דומה. וכבר הוא נתקשה דבכל יום אות ברית ואות תפילין אצלנו, ותירץ דאות מילה היא מוצנעת וכו' ע"ש, ותימא עליו דנעלם ממנו דברי הסמ"ג דנאה דורש בכל יום יש לנו שני עדים אות ברית ואות תפילין ובשבת יש שני עדים שבת ואות ברית, ובזה נסתרו דבריו. דאין להוציא דין מכח טעמים ודרשות וכמ"ש גדול המורים הרב תה"ד בכתבים סימן ק"ח בענין זה, באופן דמנהג ותיקין נאה ויאה למול ולהיות סנדק בתפילין ואין להאריך בדברים פשוטים עכ"ל.

 

הרי לנו שככל החזיון שחשב מחבר הספר תולדות יעקב להרעיש נגד המנהג כבר קדמו הבעל יד נאמן, וישלח ידו לירות נגדו חציו, אך הגאון החיד"א ז"ל ויהי כמשיב ידו כלאחר יד והסיר בפשטות חצי השגותיו, שאין הנידון דומה כלל לההיא דלבוש ז"ל, ושאין בכגון זה ח"ו שום זלזול במילה, ושבכלל אין להוציא דין מכח טעמים ודרשות. ומבין השיטין של דבריו נלמד גם חיזוק לביאורנו לעיל בכוונת דברי הש"ך וכי אדרבה ישנו בדבר זה משום העמדת שני עדים אות ברית ואות תפילין ככתוב בספר הסמ"ג, ובאופן שהמנהג הזה הוא מנהג ותיקין נאה ויאה.

 

(ד) ומה שהחיד"א ז"ל מציין סיוע לסברתו שאין להוציא דין מכח טעמים ודרשות, למ"ש בענין זה התה"ד נראה דכוונתו בזה כי בתה"ד שם בסימן ק"ח שואל דלפי טעם הסמ"ג מכח שני עדים, א"כ מי שמתו אחיו מחמת מילה יניח תפילין בשבת, ומתרץ, דנראה דאין לחלק כלל בשביל טעם זה דמפרש סמ"ג דרך אגדה בעלמא וכו' וכאלה רבות בתלמוד עיי"ש, ורצונו לומר דיש ללמוד מזה דאין גם ללמוד ולדמות מכח הטעמים והדרשות שנאמרו בנוגע לתפילין בשבת ויו"ט ולהחיל אותם הטעמים גם בנוגע למילה בימות החול ולהוציא מכח זה דינים חדשים.

 

(ה) עכ"פ אין כל מקום הרהור וערעור כלל על מנהג ותיקין זה של לבישת תפילין בשעת המילה, אשר בזמנינו נוהג זה מתבטא במיוחד אצל בעל הברית.

 

אמנם ידענא שמבחינת תורת - הנסתר נזכר בכמה ספרים חיוב ושלילה במנהג זה, זה בכה וזה בכה, אבל אין לי עסק בנסתרות.

 

שו"ת אגרות משה חלק או"ח ד סימן קא ד"ה ד' בטעם

 

ד' בטעם שלא לחלוץ תפילין עד אחר המילה וקושיתך על מש"כ המ"ב סימן כ"ה ס"ק נ"ה דביום שיש בו מילה ראוי שלא לחלוץ התפילין עד אחר המילה כי מילה הוא אות ותפילין הם אות והוא מהמג"א ס"ק כ"ח והטעם שהזכיר כתב במחה"ש עיי"ש, מהא דאדרבה מצינו ששבת וי"ט שהן עצמן אות פטורין מתפילין דנחשב זלזול (או"ח סי' ל"א ס"א) וא"כ נהי שרק בשבת ויו"ט החמירה תורה שלא ללבוש תפילין שלא יהיה זלזול באות השבת ויו"ט מ"מ מעלה אין להיות. נראה פשוט דהא עשיית מצות המילה אינו האות אלא מה שהאדם הוא נימול הוא האות שהוא דבר הנקבע בגוף לאות דכן מסתבר וגם מפורש בקרא, ונמצא שעשיית מצות המילה הוא עשיית האות שיהיה בגוף הנימול שלכן מן הראוי שלא לחלוץ התפילין להראות שצריכין לאות שלכן יש צורך לעשות אות קבוע, והוו בזה שמלובשין בתפילין כנותנים טעם על עשיית מצות המילה.