פעם נסעו קבוצה של חסידים לובלינה להסתופף בצל רבם הקדוש החוזה מלובלין זי"ע, והיות ובעיר מגורם גר מסור אחד שהיה מצר להם מאוד, החליטו החסידים יחדיו שבעת שיתנו שלום לרבם יספרו לו את כל הצרות והמסירות אשר עולל להם המסור בכל עת ועונה, ויבקשו ממנו שיברכם שיפטרו מצרה זו, מדיבור למעשה מיד בהגיעם לובלינה הלכו לקבל שלום מרבם וסיפרו לו את גודל יגונם וצערם אשר מעליל עליהם המסור, אמר להם רבם, איני יודע מה אתם רוצים מאתו, רואה אני אותו כאילו עומד ומקריב קרבן, ופניו מאירים, הסתובבו והלכו להם בפחי נפש מבלי להבין מה קורה עם המסור באמרם, אולי אנחנו טועים בו ובאמת הוא צדיק נסתר.
אולם החליטו שבעת שיקחו ברכת פרידה מרבם יזכירו עוד הפעם את מבוקשם, וכך עשו, כשמוע החוזה הקדוש את הדברים בירך אותם "שיצליחו ושלא יהיה להמסור שום שליטה עליהם, ושינחל מפלה במהרה", הנוכחים התפלאו מאוד מתשובה זו, ולא הבינו פשר דבר, אשר בתחילה אמר שהוא רואה איך שעומד ומקריב קרבן וכעת נתהפכה הקערה על פיה, בראות החוזה הקדוש את פליאת הנוכחים הסביר להם, בעת שהזכרתם לפני את המסור בפעם הראשון אחז באמצע קיום מצות מילה לבנו, "וכל המל את בנו הוי כאילו הקריב אותו לקרבן לפני ה'" ולכן ראיתי את פניו מאירים": (האדמו"ר מבעלזא שליט"א בליל וואכנאכט, וסיים, "רואים מזה שאפילו אדם פשוט המכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה הרי הוא מאיר באור גדול)