בכל מעשה של מצווה ניתן להבחין בשני ממדים: נגלה ונסתר. הממד הנגלה במעשה הברית הוא הסרת הערלה החיצונית המכסה את איבר הרבייה הזכרי; אולם בממד הנסתר אנו מזהים את הערלה הגשמית כרמז לנטייתו של אדם להיות שקוע בעצמו וממילא אטום לזולתו וחסר רגישות לסביבתו. מתוך כך אנו מבינים כי ברית המילה מגלמת את יציאתנו מעצמנו על מנת להעניק משלנו לאחרים.
המעגל הראשון והטבעי ביותר של הנתינה הוא לבת הזוג, שכל קשר החיים עמה בנוי על רגישות, הזדהות ואכפתיות. ברגע שבו פרץ אדם את מחסום האטימות וזכה להעניק לבת זוגו, מפריחה מתנתו חיים חדשים של דור נוסף היורד לעולם ופותחת מעגל רחב ומשמעותי של נתינה המתמשכת והולכת לאורך שנים רבות וטובות.