במדרש ואחר עורי נקפו זאת (איוב יט, כ) אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו לדבוק בזאת הברית ומבשרי אחזה אלקי (שם) אלולי שמלתי עצמי מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי. אף שגם מקודם נראה אליו ה' יתברך אך ההפרש שמקודם היה המראה בחסד עליון כמו שכתוב (בראשית טו, ו) ויחשבה לו צדקה ועתה זכה במעשיו להיות נגלה אליו. כי בודאי צדקתו של אברהם אע"ה היה טמון בו אך כי לא היה יכול להוציא מכח אל הפועל בלי המילה שהוא תיקון הגוף ונקרא ברית שעל ידי המילה מתקשר כח הנשמה בהגוף. וכן שבת נקרא ברית עולם כמו מילה בנפש. ואמרו חז"ל שבשבת יש לכל איש ישראל נשמה יתירה. ביאור הענין דכתיב (בראשית ב, ז) ויפח באפיו נשמת חיים וכח ההשפעה שבא מה' יתברך אין ביכולת כלי הגוף לקבל הכל וכמו כלי שממלאין אותה עד שנשפך על שפתה מבחוץ כמו כן נשאר כח הנשמה שאינה נכנסת באדם. וכפי מה שמתקן הגוף נמשך בו יותר כח הנשמה. ולזאת בשבת קודש ניתוסף קדושה בעולם ומאיר אור הנשמה. וכמו כן על ידי המילה מתקשר הגוף להארת הנשמה. וזהו שכתוב מבשרי אחזה. שעל ידי המילה היה דביקות להגוף במראה אלקות ומקודם כתיב (שם יז, ג) ויפול על פניו כו' כי לא הבין מקודם איך להתדבק בהמראה זהו שכתוב מהיכן היה הקב"ה נגלה אלי פירוש שלא הייתי משיג אופן המראה. אך כי היפלא מה' דבר (שם יח, יד) והקב"ה נתגלה עליו מקודם בדרך נס ופלא. ועתה נאמר(שם א) והוא יושב פתח האהל פירוש שנפתח לו שערי הנבואה בזכותו כנ"ל. ואיתא במדרש כי ירא אברהם אע"ה שעל ידי המילה יתרחקו ממנו הבריות. ועתה אמר הרבה גרים באו כו'. שבאמת מאחר שראינו שהקב"ה בחר בנו והבדילנו מן העמים אף כי המכוון שבנ"י ימשיכו כל הברואים אליו יתברך. מוכח כי זה לטובה יחשב להם שע"י שבנ"י יכולין להתקדש כראוי ואין מעשיהם הרעים מעכבים לבנ"י ע"י שהם נבדלין מהם ועל ידי זה יכולין בנ"י לתקן עצמם כראוי וממילא יוכל להתמשך מהם הארות הראוים לכל הנבראים כפי מדריגותיהם:
(שפת אמת, וירא, תרל"ו)