במדרש שמעי בת (תהילים מה, יא) כו' כי הקב"ה בחר באברהם אע"ה והוציאו מכלל העולם ואאע"ה הי' חפץ לקרב כל העולם אליו ית' והגם כי גם נח היה צדיק הי' בכלל העולם והוא כענין שאמרו דבר שהי' בכלל כו' ללמד על הכלל כולו יצא. אבל אאע"ה הי' כענין דבר שיצא לידון בדבר החדש אי אתה יכול להחזירו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש. והוא במצות מילה שנאסר לכל אדם למול זולת אם יתגייר להיות נכנס בבריתו של אברהם אבינו. ולכן אמרו שדחתה בריתו של א"א לבריתו של נח שנמסר לו דרך חדש והוא דרך התורה ולכן הבטיחו השי"ת ואעשך לגוי גדול (בראשית יב, ב)ע"י שירא אברהם אע"ה שע"י שמתרחק מהם יתמעטו עובדי השי"ת.והראה לו כי כל העולם נברא רק בעבורו וזרעו אחריו. ולכן תמה כי למה נבראו כל אלה הרשעים והתשובה הי' כדי ליפותך שכל אלה נבראו להראות חיבת בני ישראל כשושנה בין החוחים(שה"ש ב, ב) ועיקר המכוון בבריאה הי' לבנ"י. זה שכתוב (נחמיה ט, ח) וכרות עמו הברית. ברית הוה ליה למימר. רק שהוא הברית המיוחד שכל העולם עומד עליו כמו שכתוב (ירמיה לג, כה) אם לא בריתי כו'. פי' כי בהכרח יש ענין דביקות בשורש הבריאה אל הבורא ית'. וזאת הנקודה התקשרות כל העולם בו ית' נמסר לאברהם אע"ה כמו שכתוב (בראשית יז,יג) והיתה בריתי בבשרכם. ובכח זה יש לבנ"י דביקות למעלה מן הטבע. ובכח זה ניתן לו א"י שהוא ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה (דברים יא, יב) וכן כל השפע שבא לעולם בני ישראל מקבלין אותה בדרך מיוחד מאתו יתברך בלי צמצומים רבים. שע"ז רומז ברית מילה שכולן מקבלים ע"י הסתר. ולבנ"י ניתן רשות לפתוח השער ולהסיר המחיצה המבדלת שהיא הערלה. ולכן נכנסו בנ"י בביהמ"ק שלש פעמים בשנה יראה כו'. וכן כתיב (תהילים קיח, יט-כ) פתחו לי שערי צדק. זה השער לה' צדיקים יבואו.וכתיב (בראשית טו, ה) ויוצא אותו החוצה דרשו חז"ל למעלה מכיפת הרקיע הבט נא כו' כה יהי' זרעך כו'(שם) והאמין בה' ויחשבה לו צדקה(שם ו). פי' שהקב"ה הראה לו שכל בנ"י יהי' הנהגתם שלא כדרך הטבע והיא בכח המילה כמו שכתוב ביוסף(בראשית לט,יב) וינס ויצא החוצה שבכח שמירת הברית יכולין לצאת ממאסר הגוף והגשמיות כמו שכתוב (דברים ל, יב) מי יעלה לנו השמימה כו'. וכיון שאברהם אע"ה עדיין לא הי' נימול והי' היציאה החוצה לפי שעה נחשב לו לצדקה שהאמין כי בנ"י יהי' להם תמיד הנהגה זו. וזה הי' בלתי הבנה רק שע"י שניתן לו המילה אח"כ נתקיים זה. ובאמת אין אמונה רק בבנ"י מאמינים בני מאמינים וקודם שנימול דכתיב ביה(בראשית טו, ו) והאמין לכן חשבו לו לצדקה ודאי:
(שפת אמת, לך לך, תרנ"א)