זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי כו' (ירמיה ב, ב) הוא רמז על אאע"ה שעזב בית אביו ומולדתו וזה הכח נשאר קיים בבנ"י: בענין המילה דכ' במד' תנחומא שע"י המילה נעשה תמים אף שלעיני בשר הוא עוד מחסר מבשרו. אבל הענין הוא כי מאחר שמצוה להסיר הערלה בודאי אין החיות הפנימיות והקדושה מתפשט בזו הערלה וכל שיש איזה מקום טימטום באדם שאין החיות מתעורר שם נק' חסר לכן ע"י מילה נקרא תמים. האדם הוא רמז לכל הבריאה שנק' עולם קטן וכמו שיש ערלה באדם כן בכל דבר צריכין להסיר המכסה והערלה. ובדורות ג"כ הי' דור המבול הערלה לכן נאבדו ונתגלה אח"כ נח הצדיק תמים. באברהם הי' התחדשות מאפילה לאור שמקודם הי' תהו כדאיתא במד'. לכן הוצרך לשנות שינוי מעשה במילה ושינוי מקום לך לך(בראשית, יב, א) ושינוי השם:
(שפת אמת, לך לך, תרמ"ב)