הדפסה
כניסות: 1814


ידו
בכל ויד כל בו (טז, יב). הכלל, בעונותינו הרבים גדולת ישמעאל מחמת המילה, וכן מבואר בזוהר הקדוש (ח"ב לב, א). והנה ברית נקרא 'כל' כמבואר בשערי אורה (שער השני). וזהו 'ידו' לשון ממשלה 'בכל'. 'ויד כל בו', כי באמת הישמעאלים הם בלא פריעה, אבל אנו זרע ישראל במילה ופריעה, והנה במילה יש שני ענינים, החתוך בכלי, ופריעה ביד, וזהו הרמז 'ויד כל בו', הם זרע ישראל שהם בפריעה ביד, וזהו יד 'כל' הרומז על הברית כנ"ל, 'בו' ימשול בישמעאל:

ואני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים (יז, ד). רצה לומר, כי עיקר עבודת הצדיק הוא להעלות מדריגות התחתונים להבורא ברוך הוא, כמו שכתוב בזוהר (תיקו"ז תיקון מ) 'אנן בעינן למהוי קמא מלכא', אך הוא סכנה גדולה לצדיק לירד להעלות, כי צריך להיות דבוק באין סוף ברוך הוא. וזאת שהבטיח לאברהם 'ואני הנה בריתי אתך', 'בריתי' הוא התקשרות, רצה לומר שאהיה עמך, ואפילו בעת שתהיה 'לאב המון גוים'. ודו"ק:

[קדושת לוי, בראשית, לך לך]