הדפסה
כניסות: 1671


ועל פי זה ביארתי מאמר חכמינו ז"ל שאמרו (ב"ב קיז, א) משונה נחלה זו מכל נחלות שבתורה, שבכל מקום החיים יורשים את המתים וכאן המתים יורשים את החיים. כי בכל מקום חי יורש מת, שבן הוא ענף האב, והאב הוא הנותן השלימות בבן, ומהאי טעמא יורש. מה שאין כן כאן 'המתים יורשים את החיים', דהמתים הם דור שיצאו ממצרים, ירשו את הדור הבאים לארץ, כפירוש רש"י (במדבר כו, נה), דהשם יתברך הוציא את בני ישראל ממצרים כדי שיבואו לרשת את הארץ, דעל ידי ביאתם לארץ יהיה שלימות שלהם, ככתוב בתורה (ויקרא כה, לח) 'אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען', דפירש רש"י על מנת ליכנס לארץ, דשם יהיה שלימותכם בעבודת השם ברוך הוא, כמאמר חכמינו ז"ל (ב"ב קנח, ב) 'אוירא דארץ ישראל מחכים'. ואמרו חכמינו ז"ל 'כל ההולך בארץ ישראל' כו'. ואחר כך שהיה הסיבה שדור שיצאו ממצרים לא באו לארץ ישראל רק בניהם, קנו האבות שלימות, דהיינו דור יוצאי מצרים שלא באו לארץ ישראל המתים, על ידי בניהם החיים שנכנסו בניהם לארץ ישראל, ושם עבדו ה' בשלימות, ועל ידי שלימות בניהם זכו האבות, כמאמר חכמינו ז"ל (סנהדרין קד, א) ברא מזכה אבא. זה שרמזו חכמינו ז"ל 'המתים יורשים את החיים', דדור יוצאי מצרים זכו בעולם הבא על ידי בניהם שבאו לארץ, דביאתם גורם שלימות, וכשהבן שלם זוכה האב, כנ"ל:

[קדושת לוי, בראשית, לך לך]